סיפר המקובל רבי יהודה פתייה זצ"ל:
אשה אחת הרה באה וסיפרה שראתה
בחלום שבעלה הולך לבית הקברות,
ומוציא משם את אחיו המת ומביאו
לביתם, האשה החלה מתקוטטת עמו
ברצותה להוציא המת מן הבית, אך הוא
לא היה חושש לה, והעלהו לגג וקברו
על גג ביתם.
שאלתיה האם את יודעת כמה מדרגות
יש מן החצר עד הגג?
ואמרה שאינה יודעת מניינם, אמרתי לה
לפי דעתי הן תשע מדרגות, אמרה לי
לא אדוני יש יותר, ויתכן שהן שתים
עשרה מדרגות, אמרתי לה אם כן לא
אפרש לך החלום עד שתלכי ותמני את
המדרגות ותשובי אלי. כאשר שבה,
צחקה ואמרה שהן תשע מדרגות כאשר
אמרת.
אמרתי לה זה פתרונו: הנך הרה מבן
זכר והוא גלגול נשמת דודו המת,
תקראי את שמו בשם דודו, ומבשרים
אותך שתשלימי תשעה חודשי עיבור
שהן כנגד תשע מדרגות הנזכרות ולא
תפילי. ואחר כך יחיה ולא יפטר כדודו,
אלא יהיה מצוי עמכם בבית, ולא יחזור
לבית הקברות.
וכך היה, אחרי ששלמו ימי הריונה
הולידה זכר וקראו אותו בשם דודו,
ובאה אחר כך לבית המדרש ונתנה לי
תודה רבה (משנת הגלגולים 479).