הסיפור הבא התרחש בזמן ה"כתב סופר" שהיה רב העיר,
לאחרי פטירת אביו החתם סופר. באחד מבתי היהודים היה
משרת גוי, שהיה רע ומושחת. יום אחד ראה המשרת הגוי
את שר העיר מתהלך ברחובות.
הוא הצליח בערמומיות לשלוף את ארנקו של השר ולברוח.
כשקלט השר ששדדו אותו כך לאור היום. כעס מאד, וציווה
על המשטרה לעשות הכל על מנת להחזיר את כספו
ולהעניש את הפושע. השוטרים החלו בחיפושים, ואז קלט
הגוי שמצבו רע ועלולים לתפוס אותו בהקדם. הוא החליט
להוציא את עצמו מצרה זו, וגם על הדרך להפטר ממעסיקו
היהודי. הלך הגוי והחביא את הארנק בביתו של היהודי
מעבידו. ואכן לאחר כמה ימים כשעברו השוטרים מבית
לבית לחפש את האבידה, נכנסו לביתו של היהודי המופתע
ולאחר בדיקה יסודית נמצאה הגניבה בביתו. והם אסרו
אותו מיד. הוא בכה במר נפשו על חפותו אך שום דבר לא
עזר, אם הגניבה נמצאה בביתו הרי שהוא זה הגנב – כך
נאמר לו. היהודי הובל לבית הסוהר ובסיום משפטו נחתם
דינו למות בתליה בכיכר העיר. כשהגיעה השמועה לאזני
ה"כתב סופר" הוא נחרד מאד על הרצון להרוג איש ישר
וכשר שלא עשה דבר. הוא שלח את טובי העסקנים לנסות
להשפיע אך שום דבר לא עזר. גם מעטפות של שוחד
נשלחו, אך ללא הועיל.
השר כועס מאד ולא מוכן לוותר. כשראה הכתב סופר
שנסגרו בפניו כל השערים, ניסה לשכנע את שרי המלוכה
מהדרגים הגבוהים ביותר, אולם הם לא היו מוכנים לשמוע
מכלום. כשראה הכתב סופר שהמצב לא טוב וההשתדלות
לא עזרה, הוא בא אל ביתו שבור ורצוץ באישון לילה
האחרון שלפני ביצוע גזר הדין כשכל העיר ממתינה לחזות
בעונש הכבד. בשעת לילה מאוחרת עלה הכתב סופר על
יצועו כשהוא עייף מכל עמל וטרדת הימים האחרונים,
כשהוא שרוי בדאגה גדולה וצער על גורלו של אותו יהודי
חף מפשע, והוא לא יודע מה עוד ניתן לעשות. מתוך
מחשבות ודאגות נפלה עליו תרדמה, והנה הוא רואה
בחלום הלילה את אביו הקדוש ה"חתם סופר" כשפניו
זועפות, הוא רעד ופחד מפני שאביו התקרב אליו בפנים
קשות. היתכן? זעק "החתם סופר" על בנו, יהודי חף מפשע
צועד אל מותו, משאיר אחריו אישה וילדים, ואתה שוכב על
מיטתך ואינך פועל להצלתו? הכתב סופר נבהל לשמוע את
תוכחת אביו והחל בוכה בכי נורא 'הלא כל מה שביכולתי
עשיתי, ואף מעבר לכך , לא חסכתי שום טרחה כדי להצילו,
וכי יש עוד דרך נוספת שעדיין לא ניסיתי?' שאל "הכתב
סופר". יש ויש ענה אביו בנחרצות, מדוע אינך מתפלל?
בלילה שכזה לא ישנים, פסק החתם סופר. הכתב סופר קם
מיד ממיטתו בגבורה ובהתלהבות וקרא למשמשו, כשהוא
מצוה עליו לגשת אל ראשי הקהל שיעוררו את כל יהודי
העיר, וכולם ללא יוצא מן הכלל, על אף השעה המאוחרת,
יתאספו בבית הכנסת לתפילה וזעקה להצלת נפש
מישראל.
הכתב סופר ניגש לבימה והרים את קולו בזעקה, ואמר,
ניסינו כוחנו בכל הדרכים האפשריות, אך נראה שהכל סגור
ונעול בעדנו, אבל אצל הקדוש ברוך הוא דבר לא סגור.
שערי דמעה לא ננעלו. היתה שם באותה שעה התעוררות
גדולה מאד. בכיות וזעקות וקל כביר לא ימאס תפילת רבים.
למחרת בעת שהלכו לבצע את גזר הדין, הסכים השופט
לחקור את אותו משרת גוי נבזה שהיה בבית היהודי, והגוי
שלא התכונן לחקירה זו, נשבר מיד והודה, וכך הועלה
הנבל לגרדום. היהודי ניצל ושב לביתו. אכן תפילה אמיתית
לא שבה ריקם. לפעמים כשבאה צרה לאדם , הוא מנסה
את כל הדרכים, כמו למשל בעת שילדו חולה ח"ו, מיד פונה
לכל טובי המומחים והעסקנים ולוקח את הרופאים הכי
טובים, פונה לבקשת ברכות מרבנים.
אך צריך לזכור שדבר ראשון ד' מחכה לתפילה אמיתית
שבאה עמוק מתוך הלב, בידיעה שרק ה' יכול לעזור, ואין
שום ברייה בעולם שיכולה לשנות משהו מהנגזר למעלה,
והכל מידו הרחומה, וכך לאחר תפילה כזאת כמובן יכול
לעשות עוד השתדלות.