מסופר בזוהר הקדוש (פרשת מקץ דף ר"א): רבי אבא היה יושב
בפתחה של העיר לוד, ראה אדם אחד שישב על זיז שהיה
בולט מצד ההר ומאחר שהיה עייף מן הדרך ישב וישן שם,
בתוך כך ראה רבי אבא נחש ארסי שהתקרב אליו ולפתע
נפלה חתיכת עץ כבידה על הנחש ומחצה אותו. כשהקיץ
האיש משנתו ראה את הנחש למולו, וזז ממקומו ובאותו
רגע ממש נפלה הבליטה שהיה יושב עליה אל העמק וניצל
בנס.
בא אליו רבי אבא ושאל אותו: אמור לי מה מעשיך? שהרי
אם הקדוש ברוך הוא עשה לך שני ניסים כאלו גדולים ודאי
יש לזה איזה סיבה, השיב לו אותו אדם: כל ימי, כשעשה לי
אדם איזה רעה מיד התפייסתי אתו בלב שלם ואם הוא לא
רצה להתפייס עמי העברתי על מידותי ונזהרתי לא ללכת
לישון לפני שאני מוחל לו בלב שלם ולא זו בלבד אלא
שתמיד הייתי משתדל לעשות טובות לאנשים שגמלו לי רע.
"בכה רבי אבא ואמר שיש בכך דרגה גבוהה מאוד וראוי
הוא שיעשה לו הקדוש ברוך הוא הרבה ניסים".
והנה אדם זה עשה שני סוגים של מצוות, הראשון שהיה
מוחל בלב שלם לכל אלו שמצערים אותו, והשני שהיה
עושה להם טובות. והנה כל מצוה משתי המצוות האלו
כוחה לפעול שני סוגי הניסים, יתכן שהמצוה למחול מועילה
יותר לסילוק המזיקים כיון שעל ידי המחילה מבטל מהמצער
את המזיקים שהרי מוריד ממנו את העבירה שיש לו. והדבר
השני שעושה טובה לאדם שציער אותו זה מועיל יותר
לפעול ישועות כשאין לו מספיק זכויות וכשמתנהג כן עושים
לו גם ישועות וטובות שאינם מגיעים לו.
הנה הרבה פעמים דבר זה הוא ניסיון גדול כמו שכתב
בספר מסילת ישרים (פרק י"א): השנאה והנקימה קשה מאוד
שימלט מהם האדם שלא עובד לתקן את עצמו מפני שאם
מעליבים אותו הוא מרגיש את זה מאוד ומצטער צער גדול
וכשהוא נוקם במי שהזיק לו אז נקמתו מתוקה מדבש וזו
מנוחה לנפשו וכדי שינצל מעניין זה צריך להתאמץ ביותר
להטיב למי שפגע בו.
לפעמים רוצה האדם לקיים הנהגה זו אך לעיתים אינו יכול
להטיב לו כגון שהוא אדם עני והמצער אותו אדם עשיר עם
הרבה יכולת שלא מזדמן לו במה להטיב לעשיר והעצה על
זה היא שיכול לפעול עבורו לו על ידי תפילה להשם שיטיב
למי שציער אותו.
הנה אמרו בגמרא במסכת (בבא קמא צב.) – כל המתפלל על
חברו הוא נענה תחילה ודבר זה נכון בכל האופנים אבל
ביותר נכון הדבר כשהוא מתפלל שיהיה טוב למי שציער
אותו.
