מסופר על האור החיים הקדוש, שפעם אחת ראה אדם
שמבזה תלמיד חכם והוכיח אותו על זה ואחר כך ביקש
מהתלמיד חכם שימחל לו והשיב התלמיד חכם שמיד ברגע
שפגעו בו מחל ולא המתין אף זמן מועט מלמחול מפני שכל
זמן שלא מוחל נמצא שיש לפוגע עבירה יותר חמורה אשר
גורמת צער בשמים ולכן מיד מחל. ה"אור החיים" מאוד
נהנה מתשובה זו.
מובא בגמרא (מסכת ראש השנה דף י"ז ע"א): "כל המעביר על
מידותיו מעבירים לו על חטאיו", והיינו שזה מידה כנגד
מידה שמי שמוחל על עוולות שעושים לו, גם בשמים
מוחלים לו על העבירות שבידו ואם כן יש ריוח גדול מאוד
לאדם כשמוחל על דברים לא טובים שעשו לו ומסתבר
שכמה שמוחל על עוולות ועלבונות יותר גדולים אז ממילא
גם הכפרה גדולה יותר ולפי זה יתכן שלפעמים יש לאדם
איזה עבירה שחס וחלילה יש ממנה הרבה דינים ולכן
מזמינים מהשמים מי שפוגע בו כדי שהוא ימחל על זה ואז
יוכלו למחול לו בשמים על העבירה, ועל ידי זה יתבטלו
ממנו הדינים.
במדרש (רבה בפתיחה לאיכה) כתוב שהבקשות שהכי הועילו
לפייס את הקדוש ברוך הוא בשעת החורבן בעניין גאולתן
והצלתן של ישראל היו הבקשות של רחל אמנו מפני שהיא
ויתרה ויתור עצום בשעה שנתנה את הסימנים ללאה, וממש
שברה את הטבע.
מובא בספר ירמיהו (פרק ל"א): "כה אמר ה' קול ברמה
נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה
להינחם על בניה. כי איננו כה אמר ה' מנעי קולך מבכי
ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ
אויב ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם".
הנה פסוקים אלו מדברים על הגלות של עם ישראל לבבל
אבל יש בזה גם סוד על הנשמות הנידחות על ידי פגם
הברית שהשכינה בוכה עליהם בכי גדול.
לכן כתוב בנביא שם באותו פרק "הושע ה' את עמך את
שארית ישראל הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים
מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו קהל גדול
ישובו הנה בבכי יבואו ובתחנונים אובילם אוליכם אל
נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי הייתי לישראל לאב
ואפרים בכורי הוא".
ומה שכתוב: "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם", מרמז
שאותם נשמות נידחות על ידי פגם הברית יש דרך לתקן
אותם על ידי בכי ותחנונים להשם יתברך שיסלח על
העבירות ויחזיר את הנשמות למקורן ומה שמביא את
האדם לידי הבכי הזה הוא כשיודע את הצער העצום שיש
לנשמות הנדחות על ידי העבירות וכן כשיודע את הצער
הגדול של השכינה מזה.
רבי יוסף קארו זצ"ל הבית יוסף מחבר השולחן ערוך זכה
שהיה לו מגיד מהשמים שהיה מלמד אותו תורה ויש ספר
בשם מגיד מישרים ששם כתוב חלק ממה שלימד אותו,
ומצוין שם, שהמגיד אמר לו שאם בן אדם היה יודע את
הצער העצום שיש בשמים מהעבירות שלו הוא לא היה
מסוגל בכלל לאכול ולשתות מרוב צערו. (מתוך שיחתו של הרב
חיים אבישלום הכהן זצ"ל)
