הגמרא (שבת פח:) מספרת שבשעה שעלה משה רבינו
למרום לקבל את התורה כל אחד מהמלאכים נעשה
אוהבו ונתן לו מתנה וזהו שנאמר (תהלים סח) "עלית
למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם", ואף מלאך
המוות מסר לו דבר והוא סוד פרשת הקטורת אשר
בכוחה לעצור כל מגיפה.
משה ואהרן השתמשו בסגולה נפלאה זו בזמן המגיפה
שהייתה בסיבת קורח, כמו שכתוב: "ויאמר משה אל
אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח
ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי
יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף. ויקח אהרן כאשר
דיבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם
ויתן את הקטורת ויכפר על העם, ויעמוד בין המתים
ובין החיים ותעצר המגיפה וישב אהרן אל משה אל
פתח אהל מועד והמגפה נעצרה".
בפרשה זו מודגשת ביותר המהירות אותה נקטו משה
ואהרן בעשותם את סגולת הקטורת לעצור המגפה
והמוות, משה אומר לאהרן "והולך מהרה" ואהרן רץ
אל תוך העדה ככתוב "וירץ אל תוך הקהל". וכתב
הזוהר הקדוש: "ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר
המגפה" שאהרן כפה את מלאך המות וכך לא היה
יכול לשלוט כלל ולא לעשות דין.
סימן זה מסור בידינו – בכל מקום שאומרים בכוונה
ובהתעוררות הלב את פרשת הקטורת לא ישלוט מוות
ולא יארע נזק ולא יכולים שאר העמים לשלוט על אותו
המקום.
ואומר רבי שמעון בר יוחאי: דבר זה גזירה לפני
הקדוש ברוך הוא שכל מי שמתבונן וקורא בכל יום
פרשת הקטורת ינצל מכל דברים רעים וכשפים של
העולם ומכל פגעים רעים ומהרהורים רעים ומדין רע
וממות ולא ינזק כל אותו היום, ולא יוכל הסט"א
לשלוט עליו.
"אם היו בני אדם יודעים כמה עליון הוא מעשה
הקטורת לפני הקדוש ברוך הוא, היו לוקחים כל מילה
ומילה ממנה ושמים אותה על ראשם ככתר של זהב.
בזוהר הקדוש מובא מעשה נורא: רב אחא הלך לכפר
טרשא ובאותו הזמן היתה שם מגיפה אך הוא לא ידע
על כך דבר. כשהגיע לבית בו היה אמור להתארח,
אמרו בני הכפר זה לזה: אדם גדול בא לכאן, בואו ונלך
אליו, באו ושאלו אותו: אתה לא חס על אובדננו? אמר
להם רב אחא: מה הבעיה? אמרו לו שמגיפה קשה
פרצה בכפר זה שבעה ימים והמוות הולך ומתרבה
מדי יום. אמר להם רב אחא: נלך מיד לבית הכנסת
ונערוך תפלה גדולה לפני הקדוש ברוך הוא שיבטל את
הגזירה, בעוד שהיו הולכים לבית הכנסת באו אל רב
אחא ואמרו לו שעוד שני אנשים מתו ושניים אחרים
נוטים למות.
אם כך אמר רב אחא: אין השעה מתאימה לעריכת
תפילה, השעה דוחקת ביותר ויש לעשות דבר שבכוחו
לעצור את המוות מיד ומהו? יש לבחור ארבעים איש,
את היותר זכאים ובעלי מעשים מבני המקום, ולחלקם
עשרה עשרה, בכל פינה מארבע פינות הכפר ויאמרו
בכוונת הלב את סדר הקטורת, וכן את מעשה
הקורבנות.
מיד עשו כן שלוש פעמים. לאחר מכן הורה להם רב
אחא לעשות כסדר הזה גם בבתיהם של הנוטים למות
ולהוסיף הפסוקים: ויאמר ה' אל משה קח את המחתה
ותן עליה אש וגו' ויקח אהרן וגו' ויעמד בין המתים וגו'.
בני המקום עשו כדברי רב אחא, ומיד התבטל המוות
והמגיפה פסקה, באותו הזמן שמעו בת קול היוצאת
מהשמיים ומכריזה כלפי הגזירות: היעצרו למעלה!
שהרי דין שמים לא שורה כאן, כיון שהם יודעים איך
לבטל אותו, והוסיפה "במקום שאתה מסלק את המוות
תחזיר אותם בתשובה, שהרי לא סתם באו עליהם
הצרות הללו" כששמע זאת רב אחא הכניס אותם
לבתי כנסיות ודרש להם דברים כדורבנות שיחזרו
בתשובה וכך זכה להשיבם למוטב וקראו למקום זה
מתא מחסיא [מחי ומסי = מכה ומרפא], הוא כפר
טרשא וכל זה מכוח מעלת אמירת הקטורת.
כתב רבינו האריז"ל: אם רוצה אדם לעשות תשובה
ואינו יכול, ישתדל בקריאת הקטורת ואז יכול לעשות
תשובה שלימה.
בשער הכוונות (דף יג) כתב שיש אחד עשר סממנים
בקטורת שהם אורות שעל ידם מסלקים את כל החיוּת
של הטומאה, והוא סוד המשנה במסכת תמיד (פ"ג ח')
שהעזים מתעטשות מריח הקטורת כי העיטוש נועד
להוציא גוף זר ממערכת הנשימה וכן ריח הקטורת היה
גורם לקליפה להוציא את ניצוצות הקדושה מתוכה אל
מקום טהור.