מדוע מריחין בשמים במוצאי שבת?
התוספות (ביצה דף לג: ד"ה כי הוינן) כתבו שני טעמים: א.
מפני שהגוף נחלש על ידי שעזבתו הנשמה יתירה, ועל
ידי ריח הבשמים הוא מתחזק שוב. ב. מפני שבשבת
שובת אור הגיהינום, ובמוצאי יום המנוחה חוזר ושורף
ומסריח, ואז הבשמים מפיגים ריח זה. והנה אף
שמטעמים אלו משמע שמטרת ההרחה במוצאי שבת
היא לצורך חיזוק 'הגוף', טמונה בהם תועלת נוספת,
לצורך הנפש שעזבה את הגוף.
יש לבאר זאת על פי סיפור שהובא ב'אור זרוע' (ח"ב הל'
שבת סמ"ב): "הכרתי את ר' בונים מוורמ"ש, שהיה זקן
וקובר מתים, ופעם השכים לבית הכנסת, וראה אדם
יושב לפני בית הכנסת ובראשו כתר של עשבים, ופחד
שכסבור שהוא שד. קראו ואמר לו: 'וכי אינך פלוני
שמת עתה וקברתיך?' ואמר לו: 'הן'. אמר לו: 'היאך
אתה באותו עולם?' אמר לו: 'היטב עד מאוד'. אמר לו:
'מה זכויות יש לך? והלא אתה היית אדם פשוט'. אמר
לו: 'רק בגלל שהייתי אומר ברכות בקול נעים בבית
הכנסת, בזכות זה הביאוני בגן עדן ומכבדין אותי, וזה
הסימן שאני הוא המדבר אליך, כי תראה בית יד חלוקי
קרוע, שנקרע בעת שהלבשתני התכריכין'. אמר לו:
'מה בראשך?' אמר לו: 'הם עשבים שבגן עדן ששמתי
בראשי לבטל ריח רע של זה העולם"'. מבואר מה"אור
זרוע", שהריח והסרחון של העולם הזה קשה מאד
לנשמה, ולפיכך הבשמים מיישבים נפשו של האדם.