בגמרא במסכת שבת (דף קיט:) אמר רבי יהודה בן רב שמואל בשם רב, "אין הדלקה מצויה
אלא במקום שיש חילול שבת" שנאמר (ירמיהו יז, כז) "ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום
השבת ולבלתי שאת משא, והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה" מהו
"ולא תכבה"? אמר רב נחמן בר יצחק שדליקה זו תפרוץ בשעה שאין בני אדם מצויים
לכבותה.
רבותינו המפרשים דרשו זאת מן הכתוב "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" –
דהיינו, אימתי לא תפרוץ אש במקום מושבכם בעונש הדליקה? "ביום השבת" כלומר בזמן
ששומרים ומענגים את השבת. ויש להבין מדוע המחלל שבת נענש דווקא בכך שדליקה
שולטת בכל נכסיו? [ועונש של דליקה לאו דווקא אש ממש אלא אפילו כעסים ומחלוקת שפוצרת בין בן זוג נחשב גם
כן כשריפה ודליקה או שבאים חס ושלום לידי גירושין וכדומה (כמובא בתיקוני הזוהר תיקון מ"ב)]
כתב באשכול יוסף, מאחר שעיקר חילול השבת הוא בדליקה, לכן המחלל שבת נענש באש –
מידה כנגד מידה.
בספר "זר הצבי" (כי תשא עמ' קמ"א) כתב – מאחר שמגמת המחלל שבת היא לצבור עוד ממון
ולהרבות רכוש, על כן הקדוש ברוך הוא מביא עליו דלקה המכלה את הונו והופכת נכסיו
לאפר.
ה"עין יעקב" (שבת קיט:) מתרץ על פי הגמרא האומרת: אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד
היו נגאלים והיה נבנה בית המקדש באש שהרי אמר הקדוש ברוך הוא, אני הצתי אש בציון,
שנאמר "ויצא אש בציון", ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר "ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש
סביב לה ולכבוד אהיה בתוכה." (בב"ק ס: וילקוט שמעוני רמז שמה) וכיון שהפוגם בקדושת השבת
מעכב בנין בית המקדש הבנוי מאש נענש באש – מידה כנגד מידה.
ועוד שהמענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים, לכן עונש המחללה הוא להיפך, שכלי
חמדתו ומשאלות ליבו נשרפים וכלים בעשן.
בחור שנקלע לשריפה שלוש פעמים: בחור נכנס לגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל ושאלתו
בפיו – הוא ניצל שלוש פעמים משריפה, ומה צריך הוא לעשות, אמר לו הרב: שהגמרא (שבת
קיט:) אומרת שאין הדליקה מצויה אלא בעוון חילול שבת וצריך להתחזק בשמירת שבת
וללמוד הלכות שבת ולחזק אחרים בחשיבות קדושתה.
השריפה שנכבתה בגשם: הגמרא מספרת שבחצרו של רבי יוסי בן סימאי נפלה דליקה
בשבת ובשל מעמדו כאפוטרופוס של המלך, באו הגויים לכבותה ולא הניחן לעשות כן ובשכר
זאת ירדו גשמים וכיבו את השריפה. במוצאי שבת רצה להודות לחיילים על טרחתם ושלח
לכל אחד מהם שני מטבעות זהב ולמפקדם מסר חמשה מטבעות זהב.
מזלו של שבת: "המכתב סופר" ביאר שמזלו המקורי של יום השבת הוא קללה וכליון אלא
שבזכות כבוד ויקר השבת הקדוש ברוך הוא מברכו למעלה מהטבע, ממילא במקום שיש
חלילה חילול שבת האש מגיעה ופועלת על פי שורשו וטבעו של יום זה.
ה"בן איש חי" (בן יהוידע שבת קיט:) כתב על פי המדרש: תני רבי שמעון בר יוחאי, אמרה שבת
לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, לכולן נתת בן זוג. ליום ראשון יש בן זוג – יום שני,
ולשלישי יש את רביעי, וליום חמישי יש את יום ששי אך לי אין בן זוג, אמר לה הקדוש ברוך
הוא כנסת ישראל תהיה בן זוגך וכשעמדו ישראל למרגלות הר סיני אמר להם הקדוש ברוך
הוא זכרו הדבר שהבטחתי לשבת – כנסת ישראל היא בן זוגך וזהו שנאמר (שמות כ') "זכור את
יום השבת לקדשו" נמצא שישראל והשבת אגודים בקשר בל ינתק ממש כדבק המחבר בין
איש ואשה, והרי – ידוע הנאמר בגמרא סוטה (יז.) – דרש רבי עקיבא איש ואשה זכו – שכינה
ביניהן, לא זכו – אש אוכלתן לכן כתוצאה מעוון חילול שבת כשפוגם הזיווג מיד באה דליקה.
(אשכול יוסף)