הקשה ה"אלשיך" הקדוש, רבי משה אלשיך זצ"ל: "ראוי
לכל איש חכם לבב לדרוש ולתור בחכמה על מה עשה ה'
ככה לקדושים אשר בארץ, יעקב וכל הנפש הבאה
מצרימה לתת תחת סבלות מצרים את בניהם ובני בניהם
מאתיים ועשר שנים בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה
מה פשעם ומה חטאתם והרי לא חשיד הקדוש ברוך הוא
דעביד דינא בלא דינא"
שואל "האלשיך הקדוש": – מדוע לקח הקדוש ברוך הוא
שבעים אנשים קדושים וטהורים, הוריד אותם למצרים,
עינה אותם 210 שנים מתוכם 86 שנה בעבודת פרך, מה
עשו האנשים האלה שמענישים אותם בעונש כה נורא?
"הנתיבות שלום מסלונים", מעצים את השאלה, לכאורה
בברית בין הבתרים כשהקדוש ברוך הוא כרת ברית עם
אברהם אבינו אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: עתידים
בניך לירד לגלות ולעבוד קשה במצרים 400 שנה ואחרי כן
הם יצאו ברכוש גדול. לכאורה, מדוע אברהם אבינו לא
מנסה כלל למנוע את הגלות הזאת ולהתפלל על בניו, ואילו
כששומע הוא על סדום ועמורה עומד בתפלה ותחינה לפני
בורא עולם אולי יש 50 צדיקים או 45 או 40 וכו'?
מבאר האלשיך הקדוש: הקדוש ברוך הוא רצה ליתן את
התורה הקדושה, ובמעמד הר סיני זכו כל ישראל להגיע
לדרגת נבואה פנים בפנים בהקיץ ואיך יתכן שתשרה על כל
ישראל נבואה כזו גדולה בלי שום הכנה?
חטא נחש הקדמוני: מוסיף וכותב האלשיך: מניעת הנבואה
וההכנה הצריכה לקראתה, הייתה בסיבת חטא נחש
הקדמוני אשר הטיל זוהמה בחווה והיא זאת שמונעת
מאתנו לראות את הקדוש ברוך הוא.
ברגע שפסקה זוהמתן של ישראל, כפי שמביאה הגמרא
(מסכת שבת קמו:) אין שום מניעה וחציצה מהאדם, לראות את
הקדוש ברוך הוא.
אומר 'האלשיך הקדוש': בא ותראה, התהליך בעזרתו
הקדוש ברוך הוא מכין את עם ישראל לקבלת התורה,
וניתוקם מזוהמת הנחש התחיל מאברהם אבינו, אשר כל
חייו היה מפיץ את דבר ה' בעולם וכשהגיע לגיל מאה,
הקדוש ברוך הוא התחיל ליצור את ההוויה של עם ישראל,
למה? מבואר בספרים הקדושים (ע"פ המשנה במסכת אבות ה, כא)
בגיל מאה יש ביטול, אברהם אבינו הגיע לביטול העצמיות
שלו.
כעת הוא נקרא בריה מחודשת ומתחתן עם שרה אחרי
שכבר אין לה כלל את כח ההולדה. נוצר דבר חדש כאשר
משנים הם את שמותיהם ויש כאן מעמד חדש של אברהם
ושרה. במצב זה נולד יצחק אבינו.
האבות תיקנו את החטא: מבואר ברבינו האר"י שכל אחד
מהאבות תיקן חלק, מזוהמת חטא אדם הראשון.
אברהם תיקן – עבודה זרה, 'הפסולת' יצאה דרך ישמעאל,
עוד לפני שהיה מהול, יהיה זה אצל הגר.
יצחק אבינו נולד כשהוא מהול, אבל עדיין היה חטא שצריך
לתקן אותו והוא חטא של שפיכות דמים שנתקן בעקידה
וחלק הזוהמה יצא אצל עשו שנאמר בו (בראשית כז, מ) "ועל
חרבך תחיה".
כותב 'האלשיך הקדוש'- מה שעשו היה אדמוני, לא התבטא
רק בשערותיו, הוא היה אדמוני בכל המהות הפנימית שלו,
כולו היה אדום, כי לקח את כל הפסולת מיעקב אבינו
כשהייתה רבקה מעוברת – "ויתרוצצו הבנים בקרבה".
יצחק לא יכל לקחת עוד אשה כדי ללדת את עשו כי היה
עולה תמימה, ולכן רבקה הייתה צריכה ללדת תאומים, ואז
יעקב אבינו נולד כאשר אין בו את זוהמת הנחש, וכל
הילדים של יעקב אבינו, כולם זכים וטהורים.
יעקב תיקן את העניין של גילוי עריות, שהרי בגיל 84 הוא
מעיד על ראובן שהוא – 'כוחי וראשית אוני' וכל ילדיו
קדושים וטהורים.
ולכאורה אם כולם קדושים וטהורים מה פתאום ירדנו
למצרים? מה יש לנו לחפש שם?
כור הברזל: מצרים נקראת בלשון התורה (דברים ד, כ) – כּוּר
הַבַּרְזֶל.
מבאר החתם סופר: "ברזל", כנגד ארבעת הנשים שהיו
ליעקב אבינו. כדי לתקן את הזוהמה שדבקה בהן מאביהם
לָבַן, היינו צריכים לרדת למצרים. ארבעת נשותיו של יעקב
אבינו, רמוזות במילה ברז"ל – בלהה, רחל, זילפה, לאה
.
עם ישראל הזדכך במצרים, כמובא במדרש: כשם שהצורף
מוציא סיגים מתוך הזהב, כך הקדוש ברוך הוא שם אותנו
במצרים כדי להוציא את הזוהמה החוצה, והאנשים שנשארו
חיים אחרי מכת חושך היו בבחינת זהב והשאר שמתו היו
הסיגים והפסולת!
כעת נוכל להבין, אחרי שעם ישראל יצא ממצרים מזוכך,
ונתבטלה זוהמת הנחש יכולים הם לקבל את התורה.
תיקון או עונש: מעתה מובן כי עם כל הזיכוך של אבותינו
הקדושים היה צריך ניקוי רוחני נוסף של כל העם כדי שיהיה
ביכולתו לקבל את התורה מן השמים ולהיות עם סגולה. לכן
בשעה שבא ה' לכרות ברית עם אברהם אבינו ולהבטיח לו
כי זרעו יירש את ארץ ישראל, אשר מעלתה עצומה, הודיע
לו כי יש צורך בזיכוך גדול ויש צורך להכניס את העם בכור
הברזל של מצרים כדי לטהרו מכל זוהמה, ואחרי כן יצאו
ברכוש גדול, היינו הרכוש הרוחני שאין גדול ממנו – התורה
הקדושה.
ועל פי דבריו יתיישבו כל השאלות ששאלנו אחת לאחת. עם
ישראל לא חטא אבל היה צורך בתהליך של ארבע מאות
שנה בזיכוך וזיקוק כדי שיהיו ראויים למעמד הר סיני
ולקבלת התורה. אברהם אבינו קבל זאת בשלוות נפש כי
ידע מה כוחו של רכוש זה שכדאי היה לסבול כל גלות
שבעולם עבורו, ואין זה דומה להפיכת סדום כי שם זה היה
בגדר "עונש" וכאן זה בגדר תיקון.
משל למה הדבר דומה? לרופא שאמר לאדם שצריך
להכניס את בנו לבית החולים כדי לנקות את דמו, האם
יעלה על הדעת שהאב יסרב או יבקש הנחה של פחות ימים
מהנצרך? ודאי שלא! הלא הרופא מבקש טובתו, ומה מקום
לטענות? אולם אם שופט רוצה לגזור על הבן מאסר, ודאי
שהאב יבקש רחמים למעט בזמן כמה שאפשר.