הציצית גדולתה ושמירתה
סיפור לשבת קודש – הציצית גדולתה ושמירתה
"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורתם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (טו, לח)
בטעם מצות ציצית, כתב הטור (ס' כד) שעניינו דוגמת אדם המזכיר לחבירו על עניין אחר שקושר קשר באזורו כדי שיזכרנו כך אנו קושרים בבגדנו הציצית בכדי שנזכור את בוראנו בכל עת.
כח הציצית גדול הוא ונשגב ויש בו כדי לעורר את האדם לשמירת התורה והמצות וכפי הידוע מחכמינו זיכרונם לברכה על יהודי שניצל מעוונות חמורים מאוד בזכות מצווה יקרה זו.
הציצית ששמרה מלהינשא לגויה: מעשה באחד מחסידיו של הרב הקדוש המהרי"ד מבעלזא זי"ע שהיה לו בן יחיד, ויהי היום והבן נתפס ברשת היצר הרע, והחליט לשאת אשה גויה, כראות האב כי כן השליך את בנו מביתו והתאבל עליו מרות אך משעבר האב בשוק וראה היאך בנו יחידו חובק אשפתות ואין לו מה יאכל נכמרו רחמיו עליו, ואמר לו: בני יקירי! שוב אל ביתנו ואתן לך כל מאווייך ובלבד שתעזוב את רצונך לישא לאותה נכרית, אך הבן התעקש ואמר אמשיך להתגולל בחוצות קריה ובלבד שאנשא לאותה ריבה.
בצר לו פנה האב לרבו ותינה בפניו את צערו. ציוהו האדמו"ר שיביא אליו את בנו. שב האב אל בנו ואמר לו בא נא עמדי אל הרבי הקדוש, הסכים הבן ואף הבטיח כי ישמע לקול הרבי בכל ענין שהוא – מלבד אם יצווהו שלא להינשא לנכריה, כי לזאת לא יעתר לו, בהגיעם אל מול פני הקודש החל המהרי"ד לדבר עמו על דא ועל הא ועל עיסוקיו והלכותיו ותוך כדי שיחה נענה הבחור ואמר: רבי! דע שהולך אנכי להינשא לאותה נכרית, אמר לו הרבי, לא אמנע זאת ממך ואף אומר אני שעל אביך להשתתף בשמחת הנישואין אלא אבקשך לקיים כל אשר אצווך מלבד ענין הנישואין. ובכן בקשה קטנה לי אליך, שתלבש ציצית תחת בגדיך בעת הנישואין, סבר הבחור וקיבל לעומת זאת האב הזדעזע לשמע הוראת הקודש שעליו להשתתף באותו האירוע אך קיבל עליו את הדין.
בהגיע מועד החתונה בא אותו בור בחברת כל הגויים והפריצים הרשעים לחגוג את נישואיו והמה השקוהו יין לרוב כדרכם לאחר זמן מה החל היין לבעור בקרבו. אז הסיר החתן מעליו את בגדיו העליונים לרוב החום, ומיד הציצו חוטי הציצית לעין כל, כראות הרשעים כי כן מיד החלו לשאוג עליו, הכי רימיתנו לומר שעזבת דת יהודית והנה רואים אנו שעדיין נשארת נאמן למורשתך, והפליאו בו מכות רצח עד שאם לא היה אביו עומד על אתר ומצילו מידיהם בחירוף נפשו לא היה נשאר בין החיים כלל.
מעשה נוסף בעניין מעלת הציצית: לאחר שנות המלחמה הקים הרה"ק השפע חיים זי"ע מחנות לפליטים. באחד הימים נכנס הרב למחנה שארית הפליטה שמנה כמאה וחמישים אנשים, ובידיו מלבוש ציצית יחיד ומיוחד אשר נשלח אליו מארצות הברית ומאחר וכולם רצו לזכות לקבל את הציצית לידיהם לאחר שנים רבות כל כך בהם לא זכו לקיים מצוה יקרה זו, הכריז הרבי ואמר שייערך גורל בין כל הקהל ומי ששמו יעלה בגורל יזכה להתעטף בציצית. באותה שעה עמד שם בחור מחסידי גור ושמו ר' מנדל פשיטיק ומכיוון שבערה בו אש קודש, בתשוקה עזה לזכות במצווה זו, עמד מיד וקרע את לבושו מעליו והפכו לבעל ארבע כנפות וזעק לעבר הרבי, רבי קדישא, ראה והבט הנה נתחייבתי בציצית מן התורה שהרי יש לי ד' כנפות בבגדי, ודין קדימה יש לי על כל בני המחנה שאינם מחויבים מן התורה כמוני. נענה הרבי ואמר הרי כבר נקבע שייערך גורל ובאיזה זכות גרמת לעצמך חיוב דאורייתא, אמנם אם כה עז רצונך לזכות בקיום המצווה, לבטח יעלה שמך בגורל ואכן כך היה. (באר הפרשה).