סיפר החתם סופר: מעשה בפסל מומחה שעמל רבות
ופיסל דמות סוס שהיה נראה כאמיתי ממש, משסיים
מלאכתו העמידו ברחוב העיר וישב על גביו כדי שעוברי
אורח יתפעלו מיצירתו המופלאה, אולם מה רבתה פליאתו
שאין איש מסתכל על יצירתו, הלה נפגע ודרש בעצת ידידיו
– מה חסרון יש בסוסי הנכבד? אמרו לו: כי לרוב אומנותו
נראה הסוס כסוס רגיל ואין מקום להתפעלות, יעצוהו
שיבתר את הסוס לשנים ויניחו בשוק ובזה ישתוממו כשיראו
סוס אמיתי חצוי לשנים, ורק אז יכירוהו ויבינו שאין מדובר
בסוס אמיתי, וכך יעריכו יגיעתו וכשרונו.
הנמשל הוא: יוצר הכל ברא עולם מופלא עד מאוד ואנו
הולכים בתוכו בלי התפעלות כלל – בבוקר אנו רואים את
השמש בגבורתה ובערב את צבאות השמים בתפארתם ואין
איש שם על לב כי 'יש מנהיג לבירה' שברא את עולמו יש
מאין בחכמה נפלאה עד מאד…
מה עשה הקדוש ברוך הוא? שידד מערכות הטבע, הוציאנו
ממצרים בעשר מכות, בקע את הים, אך לא כדי שנסתכל
בעצם הבקיעה ותו לא, אלא שנבין על ידי כך שכל הבריאה
המופלאה מעשי ידיו היא ונכיר את בוראנו. כמו כן קרע לנו
את הים והוליכנו ביבשה כדי שנדע בכל עת שאף ביבשה
הננו כבתוך הים, כאותו פַסָל שהיה צריך לבתר את סוסו
כדי שהאנשים יעמדו יתבוננו ויתפעלו.
וזה המכוון בדברי הרמב"ן (סוף פרשת בא): תכלית כל הניסים
המפורסמים, לא רק שנתפעל מהנסים עצמן, אלא שעל ידי
כך נכיר ונדע שכל הנעשה בזה העולם, בהנהגת הבורא
נעשה והכל הוא ניסים ואין בהם טבע כלל.
