מדוע אין שמות בפרשת שמות? כשמתבוננים על לידתו
ואופן גידולו של מושיען של ישראל, משה רבינו, ניצבים אנו
בפני פליאה גדולה. התורה מדברת על לידתו של משה וכל
תהליך הצלתו בצורה עלומה. נאמר בפסוק "וילך איש
מבית לוי ויקח את בת לוי" שמות אביו ואמו של הילד
עלומים. מדוע? הרי מדובר כאן בעמרם שהיה גדול הדור,
וביוכבד אשתו שהייתה צדקת גדולה, אם כן, מדוע התורה
משמיטה פרטים חשובים אלו.
גם שמו לא ניתן לו על ידי אביו ואמו, אלא על ידי בת פרעה
שהצילה אותו, על שם שמשתה אותו מהמים. כביכול ילד
בלי שם מהותי, אלא על שם פעולת ההצלה. מדוע אם כך
נקרא כך שמו לעד?
הגאון הרב שמשון פינקוס זצ"ל מבאר שיש כאן רעיון עמוק.
דווקא בגלל שאנו עוסקים בגאולת עם ישראל רוצה הקדוש
ברוך הוא להראות לנו שהגאולה באה על ידו בכבודו
ובעצמו.
הנה כאשר אנו מתבוננים בהיסטוריה העולמית נראה
שכאשר נעשתה איזה מהפכה שהביאה לשחרור עם,
מסופר בדרך כלל, שבמרכז המהפכה עמד גיבור לאומי
בעל שם ועוד כמה כמוהו, אשר בחירוף נפש עמדו נגד
מלכים ורודנים חזקים, עד שגאלו באופן הראוי את האומה,
ומאז הונצח זכרם לעולם כגואלי העם וגיבוריו. דוגמא לכך
אנו רואים בהיסטוריה של אמריקה. וושינגטון, שהיה אבי
האומה, הרים דגל והכריז לפני קהל עם ועדה: "אנחנו
נמרוד במלך". הוא סחף אחריו את ההמון, שהכריז: לא
נשלם מיסים אם לא תינתן לנו נציגות. באמצע הלילה
התחילו במרד, הטביעו אוניות, עד שהצליחו לעשות
מהפיכה וייסדו את ארצות הברית.
להבדיל אלפי הבדלות, מספרת לנו התורה על אופן
"המהפכה הלאומית" של עם ישראל בהיותם במצרים. היה
איש – בלי שם, לקח אשה – בלי שם, נולד ילד, וקיבל שם
בלי שום משמעות עצמית, וכשגדל – קיבל שליחות
מהקדוש ברוך הוא ללכת לפרעה.
למה נקרא שמו דווקא משה: במדרש רבה בתחילת פרשת
ויקרא על הפסוק "ויקרא אל משה" אומר המדרש: 'עשרה
שמות נקראו לו למשה, ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי
סוכו, אבי זנוח, טוביה, שמעיה, לוי, ומשה. אמר לו הקדוש
ברוך הוא למשה, חייך, מכל שמות שנקראת בהם איני
קורא אותך אלא בשם שקראה אותך בתיה בת פרעה.
והשאלה נשאלת, מדוע באמת מנהגם של ישראל לקרוא
למשה משה, על אף שעליו נאמר 'פה אל פה אדבר בו
ובמראה ולא בחידות, 'בחר לו ה' יתברך את השם "משה"
שניתן לו על ידי בתיה בת פרעה המצרית, ומדוע לא נקרא
באחד משמות הקודש המוזכרים במדרש?
יסוד גדול למדה אותנו תורתנו הקדושה בזה, שהשם
"משה" הוא השם שנבחר מכל השמות שהרי הוא נבחר
על נס הצלתו מן היאור – "כי מן המים משיתהו", שם זה
הזכיר למשה תדיר נס הצלתו מן היאור והשגחת הקדוש
ברוך הוא עליו מקטנותו, ועל ידי זה שהשם יתברך שלח
את בתיה ונתן בליבה להצילו ולגדלו, אף שידעה בוודאות כי
מילדי העברים הוא זה, זכה לצאת מהיאור ולזכות בחייו.
לכן נבחר שם זה למשה רבנו. ואכן משה זכר תמיד את
הכרת הטוב שלה וזכה שעליו מעידה התורה "והאיש משה
עניו מאוד מכל האדם על פני האדמה", "ללמדנו שתמיד
יזכור האדם מאין הוא בא ולאן הוא הולך ולפני מי הוא
עתיד ליתן דין וחשבון, ויחנך את עצמו לברוח מהגאווה
ויקנה לעצמו את מידת הענווה". ראה איזה פלא – 'משה
רבינו' בגימטרייה = 613 כמנין תרי"ג מצוות שלימד את עם
ישראל ועליו נאמר בשל ענוותנותו המופלאה: "זכרו תורת
משה עבדי".
