לאדמו"ר הזקן היה חסיד שהיתה לו
אשה רעה מאוד ועל כל דבר קל היתה
מקללת אותו בחירופים ובגידופים,
בפרט כשהיה נוסע לאדמו"ר היתה
מלווה אותו בקללות נמרצות, עד אשר
נתמלאה הסאה ולא יכול היה לסבול
יותר.
יום אחד שפך מר שיחו לפני האדמו"ר
שאמר לו כך: ידוע תדע שאתה גלגול
מנשמות שהיו בימי השופטים, עליהם
נאמר "ועבדו את הבעלים" ואמרו
בגמרא (מסכת ביצה) שעבדו שבעה
סוגי עבודה זרה בכל יום, ועל עוון
עבודה זרה לכל סוגיה חייבים מיתה,
והנה ככפרה על מעשיך, הוחלט בבית
דין של מעלה לתת לך אשה רעה
שעניינה מר ממות, ועל כן צריך אתה
להיות שמח בזה, שהרי על ידי כל
קללה וקללה שהיא מטיחה בך – נחשב
לך הדבר כאילו קיבלת עונש מיתה
וכשמעו זאת נחה דעתו. (משנת
הגלגולים 447).