ראב"ד לונדון סיפר שיום אחד הגיע יהודי לעיירה ראדין למקום מגוריו של ה"חפץ חיים" ושפך
לפניו את מר ליבו על אודות בנו החסר עוז ותעצומות לעמוד בקשרי המלחמה נגד יצרו הרע
ולאחרונה כבר נכשל בחילול שבת ר"ל. ה"חפץ חיים" הזדעזע וביקש שיקרא לבנו כי ברצונו
לשוחח עמו. הבחור הגיע ל"חפץ חיים" ונכנס אל הקודש פנימה, לאחר זמן קצר יצא הבחור
מחדרו בעיניים נפוחות מבכי כשאף אחד אינו יודע מה אמר לו החפץ חיים. בתוך זמן קצר
אותו בחור נהפך לירא שמים ומני אז הקפיד על שמירת השבת בכל עוז.
ברבות השנים הוזמן ראב"ד לונדון למסע חיזוק באמריקה. באחת מדרשותיו עסק משאו
בחיזוק יקרת השבת וסיפר את המעשה על החפץ חיים ואותו בחור.
בסיום הדרשה ניגש אחד המשתתפים לרב ושאלו: האם הנך יודע מה אמר החפץ חיים
לאותו בחור, ענה לו הרב בשלילה. אמר: אני הוא אותו הבחור והוסיף ואמר אגיד לך מה אמר
לי החפץ חיים וכך סיפר בהתרגשות:
"כאשר שמע החפץ חיים על מצבי הירוד עד כדי חילול שבת ר"ל הזדעזע עד עמקי
נפשו, לקח את ידי כשהוא מלטפה ולחש רק מילה אחת ש-ב-ת! וכך חזר על מילה זו
מעומק הכאב שבלבו ש-ב-ת ש-ב-ת ש-ב-ת!! ושני מעיינות של דמעות החלו מבצבצות
מעיניו כשהן נושרות על ידי. מגע דמעותיו הרותחות על ידי נדמה בעיני כסכינים
המפלחים את בשרי! וכך המשיך ה"חפץ חיים" להתאנח על כאב השבת עד שקבלתי על
עצמי שאת יום השבת כבר לא אחלל לעולם!! ורק לאחר מכן עזב החפץ חיים את ידי.
(אוצר פלאות התורה ויקהל)
