קובי – חייל לקראת סוף השירות הצבאי, איננו "דתי", אבל יש לו לב יהודי חם. בשלב מסוים
החליט שהוא – איננו נוסע בשבת. אמנם איננו חוזר בתשובה – אבל שבת הוא שומר. סמוך
לראש השנה, עסק בשמירה במסגרת פעילות מבצעית באחד היישובים בשומרון. לקראת
שבת, שהיתה מחוברת עם שני ימי ראש השנה, היה אמור להשתחרר לביתו לשלושה ימי
חופשה. והנה מגיע יום שישי בצהרים – וקובי ממתין לבואם של החיילים האמורים להחליף
אותו. הזמן חולף – והקבוצה מגיעה רק כעשרים דקות לפני כניסת השבת, עקב מטען חשוד
באזור, שגרם לעומס תנועה. קובי מצא את עצמו במבוכה. כל כך ציפה לחופשה הזו לאחר
שבועיים של פעילות מפרכת! אם ישאר כאן – יפסיד את חופשתו, אך אם יסע – בוודאי יחלל
שבת, והוא הרי קיבל על עצמו לחלל את היום הקדוש! לאחר מחשבה, החליט שהוא לא יוצא
ויהי מה אלא נשאר לשבות בישוב עם הצוות שהגיע, מבלי שיעשה פעילות מבצעית. אחד
החיילים הציע לו להתחלף עימו, שהוא יסע וקובי ישמור במקומו, וכך יוכל לאחר מכן לקבל
חופשה. אבל קובי לא הסכים אף לזאת – "אני לא לוקח על עצמי אחריות חילול שבת של
אדם אחר!" הוא נשאר בשבת וראש השנה בישוב, שם הוא הוזמן על ידי אחד התושבים
לסעודות השבת והחג, ושמח שזכה להישאר במחיצת אנשים שומרי תורה ומצוות. הוא שאל
את מארחיו שאלות, התעניין במצוות, ונהנה לשמוע דברי חכמה מתורת ה'.
בצאת השבת והחג חזר למשמרתו. באחד מימי השבוע ניגש אליו בעל הבית שאירחו בראש
השנה, ואמר לו שהוא הבחין שיש בו מידות טובות ולב יהודי חם, ולכן הוא מעוניין להציע לו
כשידוך את אחותו, וכמובן שבעזרת ה' יתחזק יותר בתורה ובמצוות. הוא הסכים, והחליט
להיפגש. הבחורה מצאה חן בעיניו, ומיד לאחר שחרור מהצבא התחתנו בשעה טובה, כשהוא
הולך ומתחזק בשמירת התורה והמצוות. כך זכה להקים בית נאמן בישראל עם אשה טובה
והגונה, וזכה לבנים ובנות זרע ברך ה'. השבת השיבה לו כגמולו רוב טובה וברכה – לעולם
הזה ולעולם הבא. (שבת כהלכה)
