כיבוד אב ואם – הרב שלמה בצרי שליט"א גבעתיים

רבי יוסף אלבו בספר העיקרים (מאמר שלישי פרק כו) מתאר את
המצוה היקרה "כיבוד אב ואם" בדרך משל נפלא. מעשה
במדינה שמשלו עליה רודנים אכזריים, כל אזרחיה היו
עבדים כנועים ומושפלים. והנה הגיע אליה מלך טוב וחזק,
אשר הכניע את השלטון הקיים, ובכך שחרר את האזרחים
מעבדותם, ולא עוד אלא שפיתח ושכלל את המדינה, הקים
בה מוסדות לימוד, מפעלים, בתי חולים וכו', ובכך הביא
רווחה עצומה לאזרחי המדינה. המלך חזר לארצו, אך
המדינה נשארה כמובן תחת חסותו. שנים חלפו, אזרחי
המדינה נשארו תמיד נאמנים אל המלך בזוכרם את הטובה
הרבה שגמל עמם. ואולם – דור הולך ודור בא. בנים חדשים
נולדו וגדלו. האם יֵדַע אף הדור החדש להעריך את המלך?
האם ישמרו לו אמונים? כאן הדבר תלוי במידת התבטלותם
כלפי ההורים. אם אכן יהיו הבנים מקבלים מרות מהוריהם
ושומעים למוסרם, ומכבדים אותם, או אז ישמרו אף הם
אמונים למלכם! אך אם יהיו הבנים פורקי עול, ואינם
מקבלים מרות מהוריהם, הרי ודאי שימרדו ויבעטו אף
במלכם.
כן הדבר בקבלת התורה – ככל שהבנים מכבדים ומוקירים
את אבותיהם, כך העברת התורה מדור לדור הינה חזקה
יותר. אך אם חלילה יהיו הבנים בועטים באבותיהם, לא
יתכן שהתורה היתה תעבור מדור לדור באופן כה חזק.
בורא עולם הוציא את עם ישראל ממצרים מעבדות לחירות
ביד חזקה ובזרוע נטויה ובאותות ובמופתים ובניסים גדולים
והביאם לקבל את התורה, ובעשרת הדיברות מצווה אותם –
"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", אמר
הקדוש ברוך הוא: אם אתה מכבד את אביך ואמך מעלה
הכתוב כאילו אתה מכבד אותי. בן ובת שמכבדים את
הוריהם יבואו ויכבדו את הקדוש ברוך הוא.
עשרת הדברות – כיבוד אב ואם: הרמב"ן מבאר שעשרת
הדיברות מחולקות לשתיים: חמש מצד ימין – שהם מצוות
שבין אדם לקדוש ברוך הוא – אנכי ה' אלהיך, לא יהיה לך
אלהים אחרים, לא תשא את ה' אלהיך לשוא, זכור את יום
השבת לקדשו, כבד את אביך ואת אמך. וחמש דיברות מצד
שמאל – מצוות שבין אדם לחברו!
האדם מצווה שלא להזיק לגופו של חבירו, – "לא תרצח",
וגם לאהוב את אשתו כגופו – "לא תנאף", וגם מצווה על
שמירת חרותו – "לא תגנוב" ואף בדיבור אל תזיק לו –
"לא תענה" ואפילו לא במחשבה – "לא תחמוד".
מובא במדרש אגדה: שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי
עקיבא מפני מה רק בחמש דיברות הראשונות מוזכר שם
שמים ולא בחמש אחרונות? השיב לו רבי עקיבא: כיון
שחמש הראשונות הן מצוות חיוביות כלפי ה' יתברך, לכן
מוזכר שמו , שהרי העובר עליהן אינו רע אלא לשמים, אולם
חמשת הדיברות האחרונות הן מצוות שחומרתן נוגעת
בכבוד הבריות, ולכן לא נזכר בהם שם ה'.
הדיברה החמישית: מקשה הרמב"ן מדוע בחמש הדיברות
הראשונות נתחייבו ישראל במצות כיבוד אב ואם הרי
לכאורה זו מצוה שבין אדם לחבירו – הכרת הטוב כלפי
ההורים והייתה צריכה להיות כתובה בחמש דיברות
השניות?
ותירץ הרמב"ן שלא לחינם נזכרה מצות כיבוד אב ואם
בדיברה החמישית שהיא הדיברה המקשרת בין אדם
למקום ובין אדם לחברו, שהרי אמרו בגמרא (קידושין ל.)
שלושה שותפים באדם – הקדוש ברוך הוא אביו ואמו,
מהאב נוצרים חמשה דברים: העצמות, הגידים, המוח,
הציפורניים, הלובן שבעין [הכל בלבן]. מהאם נוצרים חמשה
דברים: העור, הבשר, הדם, השערות והשחור שבעין
[ושרשם באדום] ומאת הקדוש ברוך הוא אנו מקבלים עשרה
דברים: רוח, נשמה, תואר פנים, ראיה, שמיעה, דיבור,
הליכה חכמה, בינה ודעת.

לכן, כשמכבד אדם את אביו ואת אמו שהם שותפים
ביצירתו אומר הקדוש ברוך הוא: "מעלה אני עליו כאילו
כיבדני". הרי לנו שמצוה זו משלבת בין אדם לחברו, ובין
אדם למקום.
הכרת הטוב: בספר החינוך (מצוה ל"ג) מוסיף ששורש מצווה
זו הוא להכיר טובה למי שגידלו במסירות והטיב לו שאם
חס ושלום יהיה כפוי טובה כלפי הוריו שהביאוהו לעולם,
סופו שיכפור גם בטובתו של ה' המחייהו בכל רגע ורגע.
כששמעו אומות העולם על כיבוד הורים: מסופר במדרש
(רבה במדבר ח, ד) שבזמן מתן תורה כששמעו כל אומות העולם
את הדיברה החמישית "כבד את אביך ואת אמך למען
יאריכון ימיך" הודו כל הגוים לה' ועל זה אמר דוד המלך
(תהילים קלח, ד) "יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך"
מלמד שכל המלכים בעולם עמדו מכיסאותיהם והודו לה'.
כי בתחילה אמרו הגויים: לכבוד עצמו הוא עושה, ולכן
כששמעו "אנכי ה' אלוקיך"! אמרו, כל מלך רוצה שלא
יכחישוהו, כששמעו: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"
אמרו: אף מלך בשר ודם אינו חפץ שיהיה לו שותף.
כששמעו: "לא תשא את ה' אלהיך לשוא", אמרו: כל מלך,
יהיה אשר יהיה, אינו רוצה שיזלזלו בשמו. כששמעו: "זכור
את יום השבת" אמרו, כל מלך רוצה שיכבדו את יומו
המיוחד. כיון ששמעו את הדיברה החמישית "כבד את אביך
ואת אמך למען יאריכון ימיך" הודו לה' כולם!
שהרי כל מלך אומר לחייליו, כשתגיעו להיות פקודים שלי
תשכחו מאביכם ואימכם, מנשותיכם ואף מילדיכם! כעת
אתה חיילי! אך הקדוש ברוך הוא אינו כן. אלא מצווה כל
אדם לכבד את אביו ואת אמו. (תורת חסד)
הזהירות בכיבוד אב ואם – כתב ספר החסידים: אם תראה
רשעים שמקילים בכבוד אביהם ואימם, ואף על פי כן
מצליחים, דע כי לרעתם הדבר, כדי שיהיה עונשם גדול!
(ספר חסידים סימן שמב)
וכן כתב רבי חיים פלאג'י זצ"ל: אם תראה בני אדם שהקילו
במצות כיבוד אב ואם, והשחיתו והתעיבו עד שהכו וקללו
את הוריהם, והם שקטים ושאננים ולא עברה עליהם כוס
תרעלה, ולא לקו בייסורים, דע לך בנאמנות גמורה כי לסוף
ימיהם לא יצאו נקיים מהעונשים והייסורים הבאים עליהם.
ואם לא קבלו ייסורים כלל בעולם הזה, כי ה' יתברך אל
רחום וחנון ומאריך אפו, יהיה עונשם גדול יותר, כפל כפליים
לעולם הבא. (תוכחת חיים פרשת תולדות)
רבי טרפון: הגמרא (קידושין לא: ירושלמי פאה א) מספרת כיצד
היה רבי טרפון מכבד את אמו המבוגרת. כל פעם שהיתה
אמו צריכה לעלות למיטתה או לרדת ממנה, היה מתכופף
כדי שתעלה עליו ותיתמך בו!
עשיר גדול היה, ויכול היה להעמיד לרשותה משרתות אין
מספר, אך העדיף לקיים את המצוה בגופו. באחת
השבתות, כשירדה אמו לטייל בחצר, נקרעה רצועת
מנעלה, ונותרה רגלה יחפה. מיד בא רבי טרפון, התכופף
ושם את כפות ידיו מתחת לרגליה, והלכה על כפות ידיו עד
שהגיעה לביתה.
פעם אחת חלה רבי טרפון, ונכנסו רבותינו לבקרו. אמרה
להם אמו: התפללו על רבי טרפון בני, שהוא נוהג בי בכבוד!
שאלו אותה: איזה כבוד הוא נוהג בך? סיפרה להם. אמרו
לה: אפילו עשה כן אלף אלפי פעמים – עדיין לחצי כיבוד לא
הגיע! (פסיקתא רבתי פ' כג)
[לכאורה קשה, הרי ידוע מה שאומר האר"י הקדוש שכל אדם שחולה,
צריך להזכיר את המצוות שעשה ואת הזכויות שעשה, וכאן לכאורה
ממעטים מזכויותיו? על זה ביאר גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה'בן איש חי'
שאדרבה החכמים האריכו לו ימים על ידי מה שאמרו, שכן ידוע בשם
האריז"ל שאם יש מצוה שאדם עושה אותה במיוחד, בידוע שבא בגלגול
לתקן את אותה המצוה. הבינו החכמים שהמצוה שרבי טרפון בא לקיים
היא מצות כיבוד אב ואם שכן קיים אותה בצורה מיוחדת מאוד. אמרו,
שאם יאמרו שקיים את המצוה במלואה, יפטר מן העולם שכן השלים את

תיקונו בעולמו, על כן אמרו לאמו שלא קיים אפילו חצי ממנה, ועל כן ראוי
הוא עוד לחיות עד שיתקן את חובו כראוי, וכך היה שהאריך ימים].
רב יוסף: רב יוסף היה סגי נהור [עיור], וכשהיה שומע את
קול צעדי אמו, היה עומד ואומר: הריני עומד מלפני השכינה
שבאה!
אבימי: לאבימי היו חמשה בנים גדולים, וכאשר היה אביו –
רבי אבהו, דופק על דלת ביתו, היה אבימי רץ בעצמו
לפתוח את הדלת, ולא היה נותן לאף אחד לפתוח.
ובהליכתו עד הדלת, היה אבימי קורא שוב ושוב: "כן, כן,
אבא, אני בא, אני פותח.
הבן איש חי מבאר שאבימי ביקש לקיים את המצוה הגדולה
של כיבוד אב – לא רק במעשה, אלא גם בדיבור, כדי לא
להסיח את דעתו מקיום המצוה!
פעם אחת ביקש ממנו אביו להביא לו מים לשתות, הלך
אבימי להביא את מבוקשו, והנה כשחזר מצא את אביו
מנמנם. לא הניח אבימי את הכוס ליד אביו והלך, שאין זה
כבוד, אלא עמד לפני אביו כעבד לפני רבו כשהכוס בידו,
והמתין לו עד שיתעורר!
ובשעה שהיה עומד וממתין, זכה והתחדש לו חידוש תורה,
בעניין שעד עתה לא הצליח להבינו.
רבי ישמעאל: אמו של רבי ישמעאל התלוננה לפני רבותינו
על בנה. אמרה להם: גערו בו ברבי ישמעאל בני, שאינו
נוהג בי כבוד! נתכרכמו פניהם של רבותינו, אמרו: אפשר
שרבי ישמעאל איננו נוהג כבוד באמו?! אמרו לה: אמרי נא
לנו, במה אינו נוהג בך כבוד? אמרה להם: כאשר הוא חוזר
מבית המדרש, רוצה אני לרחוץ את רגליו במים ולשתות
את המים הללו, הרוויים בעמל של תורה! והוא אינו מניח לי
לעשות זאת… אמרו חכמים לרבי ישמעאל: הואיל והוא
רצונה – הוא כבודה. (תוספות קידושין לא:)
רבי זעירא: היה יתום מאב ואם, והיה מצטער ואומר: הלואי
שהיו לי אב ואם שהייתי זוכה לכבד אותם, ובזכות זה הייתי
מקבל גן עדן! אולם כאשר שמע את דברי מי שאמר: ברוך
השם, שאין לי לא אב ולא אם, שהרי לכבדם כל כך כמו רבי
טרפון – שמא לא הייתי יכול. ולעשות כמו רבי ישמעאל
שהניח לאמו לשתות את מי רחיצת רגליו – גם לכך אינני
מסוגל! (ירושלמי פאה א, א)
כוונת הלב במצוה: הגמרא מספרת: מעשה באחד שהיה
מאכיל את אביו פסיוני [עוף שְׂלָו חשוב ושמן] בכל יום. פעם אחת
אמר לו אביו, מאין לך כל אלה? אמר לו: סבא [זקן] מה
איכפת לך, טחון ואכול, לעוס ואכול". אין ספק כי בן זה, אף
שטרח בכבוד אביו, נענש ונטרד מן העולם, משום שמדבר
בביזיון לאביו ומראה לו צרוּת עין על סעודתו.
ומאידך, מעשה באחד שהיה טוחן ברחיים, והיה לו אב זקן,
ושלח המלך לאביו שיבוא לעבודת המלך [כל אחד היה צריך
לעבוד איזו תקופה בעבודות שמטעם המלכות, כעין תשלום מס], אמר
לו בנו: אבא, טחון אתה ברחיים, ואני אלך תחתיך לעבודת
המלך שאין לה קצבה, שהרי מן הסתם יבזו אותך שם
וילעגו לך, ויכו אותך, לכך עדיף שתישאר אתה כאן ותטחן
ברחיים, ובזה תנצל מדבר קשה יותר.
מעשה זה מזכה את הבן לחיי העולם הבא, כיון שמכבדו
לאביו בדברים טובים, ומדבר אליו בצורה מכובדת ליישב
את הדברים על לבו, עד שיתרצה אביו לטחון ברחיים. והגם
שמטיל עליו מלאכה קשה, מכל מקום כיון שמדבר עמו
בלשון רכה, ומראה לו את צורך השעה, שאינם יכולים
להתפרנס אלא ביגיעה זו, ומבין האב שכוונתו לטובה, נוחל
הבן חיי העולם הבא. (ירושלמי. קידושין דף לא סע"א ורש"י שם)
הגאולה בזכות כיבוד אב ואם: בספר רחמי אב הביא שכל
כוחו ושכרו של עשו הוא מפני שהיה מכבד את יצחק
ומעולם לא ציערו ולכן כשאנו מכבדים את הורינו, אנו
מתגברים על כוחו של עשו ומחישים את ישועתנו, וכל
הגאולה תלויה בזה.
מסופר על גדעון שהיה אביו יואש חובט חטים. אמר לו
גדעון: אבי, זקן אתה הכנס לביתך, ואני אעסוק במלאכה,
שאם יבואו המדיינים, הרגילים לבזוז את רכושנו, אין בך

כוח לנוס. אמר המלאך: קיימת מצוות כיבוד אב, ראוי אתה
שיגאלו בני ישראל על ידך. מיד – וירא אליך מלאך ה’ (רד”ק
שופטים ו, יא ממדרש). גדעון זכה לגילוי שכינה ולהושיע את ישראל
בזכות מצוות כיבוד אב.
עד היכן מצות מורא? אמרו חז"ל: "אפילו היה הבן לבוש
בגדי חמודות, ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו
את בגדיו, והכוהו על ראשו, וירקו בפניו, לא יכלים אותם,
אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שציוהו בכך". (סימן רמ
ס"ג)
ועוד אמרו חכמים: אפילו אם לקחו ההורים ארנק מלא
מטבעות זהב של בנם, והשליכו אותו לים בפניו, לא
יכלימם, ולא יצעק, ולא יצטער בפניהם, ולא יכעס כנגדם,
אלא יקבל גזירת הקדוש ברוך הוא, וישתוק, ויירא ויפחד
ממלך מלכי המלכים שציווהו בכך, שאילו מלך בשר ודם
היה גוזר עליו דבר המצער יותר מזה, לא היה יכול לסרב
בדבר, קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו.
ומכל מקום, אם הוריו מבקשים ממנו את הארנק, ויודע
שברצונם לזרקו לים, רשאי לסרב להם בעדינות, ולהתחמק
מליתנו להם. (רמב"ם פ"ו ה"ז. סימן רמ ס"ח. קפו, תפה).
דמא בן נתינה: בגמרא (עבודה זרה כג:) אמרו בוא וראה עד
היכן מצות כיבוד אב ואם ממעשה שהיה בגוי שגר באשקלון
[וביארו המפרשים שהביאו ראיה מגוי לכיבוד אב ואם להראות שזה מצוה שהשכל
מבין וגם גוי מבין שחייב הכרת הטוב להוריו] וכך מסופר: באחד הימים
באו חכמים לקנות מדמא בן נתינה אבן לחושן, אך מאחר
שאביו ישן על מפתח האוצר הוא לא העיר אותו, ולשנה
הבאה קיבל את שכרו מאת ה', בדמות פרה אדומה
שנולדה לו בעדרו, ושקלו לו ישראל זהב כמשקלה.
הקשה על כך הרבי מקוצק: מדוע זימן לו הקדוש ברוך הוא
דווקא מצות פרה אדומה? – הלא יכול היה לזמן לו כסף
באופן אחר!
אלא מבאר הרב, בעקבות מצות כבוד אב שקיים אותו גוי,
נעשה קיטרוג גדול בשמים על עם ישראל: ראו נא, כיצד גוי
מכבד את אביו!
מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן לדמא בן נתינה פרה
אדומה בעדרו, וכך ראה השטן שבני ישראל מוכנים לשלם
כל הון שבעולם עבורה, לשם קיום המצוה, על אף שמצוה זו
חוק היא, ואין ישראל מבינים את משמעותה! וכך הראה לו
כי מעלתם גבוהה יותר מדמא בן נתינה, אשר קיים מצות
כיבוד אב, שהיא מצוה שכלית, המובנת לכל בר דעת, וכך
סר הקיטרוג מעם ישראל.
הבן איש חי (בן יהוידע) כתב שנתן לו הקדוש ברוך הוא בשכר
המצוה פרה אדומה כדי שיתפרסם הדבר על ידי שיבואו
לקנותה בדמים מרובים ויראו שכר מצות כיבוד הורים,
ויהיה ניכר גם שקיבל שכר על המצוה, ועוד כיון שהוא כיבד
את אביו על ידי אבני קודש, זכה בפרה אשר קנייתה
תתבצע בכספי קודש.
רבי יהושע בן אלם: באחד הלילות נאמר לתנא הקדוש רבי
יהושע בן אלם בחלום הלילה: "שמח בחלקך, היות ואתה
וננס הקצב תשבו יחד בגן עדן. חלקו וחלקך שווים!" כשקץ
רבי יהושע משנתו, הצטער לנפשו וחשב בלבו: אוי לי, הרי
מיום עומדי על דעתי הייתי תמיד ירא את ה'. כל ימיי עמל
אני ויגע בתורה, ושמונים תלמידים מובחרים לי, ואין אני
הולך ד' אמות בלא טלית ותפילין, וכל מעשי אלו אינם
שקולים אלא למעשי קצב פשוט? כיצד יתכן שדווקא עמו
אחלוק מקום בעולם העליון? החליט רבי יהושע לתור אחר
מקום מושבו של הקצב ולבחון מקרוב את אורחות חייו.
הלכו רבי יהושע ותלמידיו מעיר לעיר ומכפר לכפר, ובכל
מקום שאליו הגיעו שאלו: שמא יודע מי מכם מיהו ננס
הקצב? אולם איש לא ידע. כן המשיכו בדרכם ימים רבים
עד שהגיעו לכפר קטן.
וכששאלו את תושביו אודות הקצב, ענו הם: וודאי, מכירים
אנו אותו היטב, אך מדוע קדוש ישראל מבקש להיפגש
דווקא עם הקצב? – 'רוצה אני להחליף עימו כמה מילים'.

ענה רבי יהושע, בבקשה מכם, הזמינוהו אליי ויבוא. באו בני
הכפר לביתו של ננס הקצב, ואמרו לו: 'רבי יהושע בן אלם
מבקש לראותך, בא מיד!' כששמע זאת הקצב חשב בליבו:
ודאי צוחקים הם ממני שהרי מה לי ולרבי יהושע? 'איני
הולך אתכם!' – אמר בהחלטיות לבני הכפר, 'משטים אתם
בי!'. 'ננס מסרב לבוא' – סחו המקומיים לרבי יהושע – 'אין
הוא מאמין לדברינו'. אם כך אמר ר' יהושע אני אפקוד את
מעונו. כאשר ראה הקצב את הרב חרד לקראתו נפל על
פניו וביקש סליחתו על הטירחה. 'אמור נא לי' שאל רבי
יהושע את הקצב – 'מה מעשיך'? – 'קצב פשוט אני' השיב
ננס – 'כל ימי נמצא אני באיטליז אולם יש לי אב ואם זקנים
אשר אין ביכולתם לעמוד על רגליהם, ובכל יום אני מלביש,
רוחץ ומאכיל אותם'. כששמע זאת רבי יהושע עמד על
רגליו, נשקו על ראשו ואמר לו: בני, אשריך ואשרי גורלך!
ואשרי חלקי שזכיתי להיות חברך ולשהות במחיצתך בגן
עדן! (סדר הדורות סדר תנאים ואמוראים עמוד 196)
רבי חיים קנייבסקי וספרו: סיפר הגאון הצדיק רבי חיים
קנייבסקי זצ"ל: לאחר שסיימתי את כתיבת הספר "אורחות
חיים", כתבתי את ההגהות עליו כדי לשלוח אותן לדפוס,
אלא שאז שכבתי חולה במטתי ולא יכולתי לגשת לבית
הדפוס. באותו זמן נכנס אבי זצ"ל לבקרני בחוליי, ובין
הדברים סיפר לי שהוא הולך לבית הדפוס עם ההגהות על
ספרו, סיפרתי לו שגם לי יש הגהות לספר שסיימתי לכתוב,
וכאשר שמע זאת אמר לי שאתן לו אותן, והוא יעבירן
למדפיס. עשיתי כדבריו, ומסרתי לו את ההגהות, והוא
העבירן לבית הדפוס. אבל למרבה הפלא ארך זמן
ההדפסה של הספר כמה שנים – דבר שלא מקובל ולא
שיגרתי, כשדברתי על כך עם אבא, אמר לי, ההדפסה
התעכבה כי שלחת עמי את ההגהות לבית הדפוס. שאלתי
אותו בהכנעה, "הרי לא בקשתי ממך לשלוח את ההגהות,
רק סיפרתי עליהן, וגילית רצונך שאמסרם לך", ענה לי
אבא, "בכל זאת לא היית צריך לשלוח את החומר על ידי".
(דרך שיחה)
הבבא סאלי: יום אחד נכנסה אשה לבבא סאלי עם בנה
והתלוננה שבנה אינו מכבדה וביקשה ברכה שישנה את
התנהגותו וידבר אליה בכבוד.
ה'בבא סאלי' פנה לנער ואמר בהתרגשות: "דע לך, כי אם
הייתה לי אמא הייתי נושא אותה על כפיי, ורוקד מרוב
שמחה". הנער שחזה בפניו הקדושות של הצדיק בזמן
שאמר זאת, הזדעזע וביקש מאימו מחילה על כל מה
שעשה והבטיח לשנות מעשיו לאלתר!
בנו של הרש"ש הקדוש: המקובל הצדיק רבי חזקיהו יצחק
זצ"ל [בנו של הרש"ש הקדוש] – מגדולי מקובלי ירושלים היה, כל
ימיו עבד את בוראו בקדושה עילאית. והנה, לפני פטירתו,
קרא לתלמידיו ובפיו בקשה: "רצוני הוא, כי בעת קבורתי,
לא יורידו אותי אל הקבר, אלא יזרקו אותי לתוכו בביזיון!"
הזדעזעו התלמידים ונחרדו עד למאוד, על מה ולמה מבקש
מהם רבם בקשה שכזו?! ענה להם: "פעם אחת ירדתי לפני
התיבה כשליח צבור, נגד רצונו של אבי, וגרמתי לו בכך
עוגמת נפש, ומני אז איני מוצא מרגוע לנפשי. השחרתי פני
בתעניות ובתשובה, אולם חושש אני שמא עדיין לא תיקנתי
לגמרי את חטאי. מקווה אני כי על ידי שתקברוני בביזיון,
יתכפר לי אותו זלזול שזלזלתי בכבוד אבי!" סיים הרב את
צוואתו, ולאחר מכן החזיר את נשמתו הטהורה לבוראה.
נבוכו התלמידים, ולא ידעו מה לעשות עתה, כיצד יוכלו
לזלזל בקבורתו של רבם הקדוש? דנו בדבר, והחליטו כי לא
יעשו כזאת, ואף אם חטא הרב חטא דק מן הדק, בוודאי
כבר שב בתשובה שלימה והתכפר לו חטאו.
ערכו התלמידים לרבם הלוויה מכובדת, כשהם מובילים את
מיטתו אל מנוחתו במרומי הר הזיתים. והנה, בדיוק לפני
הקבורה, הגיחו לפתע בריונים ערביים מכפר סילואן, כדי
לשדוד ולפרוע פרעות. באימה ופחד, מיהרו התלמידים לנוס
על נפשם ולהימלט מיד הבריונים, כשהם מותירים את
מיטתו של הרב בסמוך לקבר. לעגו השודדים ליהודים

הבורחים, וניגשו אל המיטה העזובה. ברגל גסה דרדרוה…
הישר לבור הקבורה!
כך קוים רצונו האחרון של הצדיק הקדוש, לכפר על עוונו
האחד והיחיד, שפגם פגימה דקה מן הדקה בכבוד אביו!
(מעין השבוע ג שנה)
ראש ישיבת פוניבז': סיפר הגאון רבי ברל פוברסקי, שאמו
של אחד הבחורים ישיבה, שנפטרה זה מכבר, באה לבנה
בחלום ואמרה לו, שאומנם קשה מאוד הדין בשמים, אך
בגלל שהייתה מכבדת היטב את הוריה הוקל לה מאוד
בבית דין של מעלה.
האיש שלא כיבד את אביו: יום אחד ניגש לסבי הצדיק
המקובל הרב סלמן מוצפי זצ"ל יהודי שהתאונן לפניו שבנו
אינו מכבדו ונמנע מלדבר עימו ולא זו בלבד, אלא אף
מבזהו ברבים, כי כל שבת כשמתפללים תפילת קבלת שבת
בבית הכנסת, אחר התפילה עוברים הקהל ואומרים שבת
שלום זה לזה ובנו מתעלם ממנו בהפגנתיות, ומראה כלפיו
שנאה, כשנמנע מליתן לו ברכת 'שבת שלום' ברבים.
בליל שבת צפה הרב בנעשה והזדעזע מהזלזול שהפגין
הבן באביו. תיכף ביום ראשון בבוקר הלך הרב לחנותו של
אותו האיש שהייתה בשוק מחנה יהודה, כשראהו האיש
שאל את הרב מדוע כבודו טרח לבוא אלי? אמר לו: רוצה
אני לשוחח איתך בדבר חשוב, לקחו לבית הכנסת ושוחח
עימו שעה קלה בעוון זלזול בכבוד אביו. בתגובה לדבריו,
אמר הבן, שאביו פגע בו קשות זה תקופה ארוכה. אמר לו
הרב: מה שעשה לך אביך לא משנה, אתה חייב לכבד אותו
בכל מצב, וכל שכן שלא לזלזל ולפגוע בו ברבים. אמר לו
הבן, אני אחשוב על זה. אמר לו הרב: בא ואראה לך כמה
חמור עונש המזלזל בכבוד הוריו, והראה לו שכתוב "כבד
את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", אמר לו: "הט
אוזנך, ושמע דברי חכמינו: 'אם כבדתם – יאריכון ימיך, ואם
לאו – יתקצרו ימיך!' והוסיף: "אין מענישים אלא אם כן
מזהירים. תן לבך לשנות אורחותיך עד השבת הבאה, אך
הוא בשלו, "אחשוב על כך"!
בשבת הבאה, המשיך הבן בהתעלמותו מאביו. ראה
הצדיק, וחרה אפו. ביום ראשון בבוקר סר לחנותו של האיש
להוכיחו על פניו, וראה שהחנות מלאה קונים. לא רצה
לביישו ברבים, ואמר: אצא, ואשוב בצהרים. כשהגיע
בצהרים מצא אמבולנס עוזב את המקום בצפירה בהולה.
נושא את האיש, ללא רוח חיים! ה' ירחם ויציל.
כיבוד הורים של החזון איש: מרן החזון איש זיע"א היה
מקפיד בכל יום לבוא לבקר את אמו  בביתה, לשוחח עמה
ולהרנין את ליבה, ופעמים שגם היה מתעכב אצלה זמן
ארוך. כשבאה היא לבקרו היה קופץ לכבודה, ושואל
בשלומה, מושיבה על כסא ומשוחח איתה בחביבות,
וכשהייתה קמה לצאת היה מתלווה אליה ומובילה לדירתה
שהיתה בשיפולי ההר, כל ישותו היתה מלאה שמחה, עיניו
היו נוצצות מאושר, על שזכה לקיים כיבוד אם.
לפלס את הדרכים לאמא: היה זה באחד מלילות החורף
הקשים. לאחר שירד גשם סוער, חזרו כמה יהודים מבית
המדרש של העיר סלנט לבתיהם. לפתע, ניבטה לנגד
עיניהם דמותו של יהודי שחופר ומעדר את האדמה הבוצית
בקור הגדול. האנשים התקרבו למקום בכדי להסתכל מי זה
האיש ומה מעשיו בשעה מאוחרת כזו. "האין זה רבנו, רבי
זונדל מסלנט?!' התפלאו מאוד. אכן, היה זה רבי זונדל
סלנטר זצ"ל, עטוף מעיל חורפי, מעדר בידו, זיעה יורדת על
פניו והוא עייף מהמאמץ הקשה. 'מה פשר מעשיו של
רבנו?' תמהו אחד אל השני. רבי זונדל ראה את תמיהתם
וסיפר להם: 'בדרך זו עוברת אמי כשהיא הולכת לבית
הכנסת. הגשמים והשלגים שירדו בימים האחרונים שיבשו
את הדרך, והיא מלאה עתה בבוץ ולכלוך. לכן אני חופר,
כדי לנקות ולפנות לאמי דרך נוחה ונעימה מהבית לבית
הכנסת. כך הייתה דמותן של גדולים במצות כיבוד אב ואם!
(מוסף שבת קדש)

הרופא שקיבל משרה במרכז: בספר ברכי נפשי מסופר
שהרב יצחק זילברשטיין שליט"א נשאל מרופא בכיר שעבד
בבית החולים איכילוב בתל אביב שאלה מעניינת. לאחרונה
הציעו לו משרת מנהל מחלקה בבית החולים סורוקה בבאר
שבע, תפקיד שבצידו שכר גבוה יותר, וקידום יוקרתי, אך
עקב כך לא יוכל לטפל ולעזור להוריו שגרים באיזור המרכז
כפי שטיפל ועזר להם עד היום, האם מותר לו לעבור לבאר
שבע? ופסק לו שאסור! והוסיף, שתדע, חז"ל אומרים:
"כיבוד אב ואם, אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן
קיימת לו לעולם הבא" תאמין שרק תרויח מכיבוד הורים.
ואכן שמע הרופא לפסק הרב, וויתר על המשרה בבאר
שבע, ונשאר להתגורר קרוב להוריו.
כעבור תקופה הגיע לבשר לרב, כי קיבל משרה מכובדת
יותר בבית חולים במרכז, ובנוסף גם התמנה שם לראש
הבוחנים בתחומו, ועקב כך הוא מוזמן להרצאות רבות, מה
שכמובן מביא לו גם משכורת גבוהה ויוקרה רבה.
נערי בר מצווה: כשהיו באים בני מצוה למעונו של הגאון
רבי חיים קנייבסקי, כדי לשאול אותו במה להתחזק, היה
אומר רבינו, "לקבל להקפיד בכיבוד אב ואם".
כששאלתי את מרן מדוע דווקא מצווה זו? אמר לי רבינו,
שכתוב בירושלמי (כב: במשנה), כל העושה מצווה אחת מטיבין
לו, ומסביר רבי יוסי – כגון כיבוד אב ואם. זו ה"מצווה אחת"
אליה מכוונת המשנה.
ואמר מרן, שהמיוחד במצווה זו הוא, שאת המצווה הזו
אפשר לקיים כל הזמן, מה שאין כן שאר מצוות שהן באות
מזמן לזמן. כך כתב בשם אביו מרן הסטייפלער ואמר מספר
פעמים: את מעלתה העצומה של מצוה יקרה זו אפשר
לראות גם היום בזמנינו, כפי שהבן יתנהג עם אבו, כך בניו
יתנהגו עמו".
מוסר גדול לאדם: מעשה בעשיר שהיה לו אב זקן שהיה
גר בביתו, אך לא היו קלים חיי הבן בצל אביו, הבלבול שלט
באב הזקן הוא הטריד אותו בבקשות רבות, וגרם לתקלות
מרובות, פה נשפך המרק, ושם לכלך את הרצפה, גמר
אומר העשיר להוציאו מביתו, וכך עשה.
יום אחד בנו של העשיר חוזר מבית הספר ורואה את סבו
יושב בתחנה מרכזית יחד עם כל מיני עניים כשהוא רועד
מקור. הוא ריחם עליו, ונתן לו לאכול, ואף מסר בידו כמה
פרוטות. אמר לו סבו, קר לי מאוד, אם תוכל, תביא לי
בבקשה מעיל מהבית. רץ הנכד לביתו וביקש מאביו מעיל
עבור הסבא. אמר לו אביו, תעלה לעליית הגג, ושם על
הסולם ישנו מעיל שניתן לקחתו. כשעלה הנכד נחרד
למראה המעיל הישן והמרופט אשר אי אפשר כלל
להשתמש בו. אמר בליבו, עד כדי כך אבי לא מכבד הורים?
מה עשה? לקח מספרים וגזר את המעיל לשניים, ושאל את
אביו אם זה המעיל. נחרד אביו ושאל, מי גזר את המעיל?
אמר לו הבן, אני הוא שגזרתי. וכשנשאל לפשר מעשהו
המוזר, אמר לאביו: חתיכה אחת אני מוליך לסבא וחתיכה
אחת אני משאיר עבורך, כשתצטרך לחמם את גופך בעת
שתהיה זקן. דבריו הנוקבים של הבן טלטלו את נפש האב
והמיסו את לבבו, ומיד קם והלך לחפש את אביו כדי
להחזירו לביתו. (הבן איש חי נפלאים מעשיך)