הגמרא מספרת שרב טביומי היה זהיר מאוד במידת
האמת, ואפילו אם היו נותנים לו כל ממון שבעולם לא היה
משקר. פעם הזדמן למקום אשר שמו "קושטא" [אמת], בעיר
זו לא היו מתים אנשים קודם זמנם מפני שהקפידו שלא
להוציא דבר שקר מפיהם. הוא נשא שם אשה אשר ילדה לו
שני ילדים. באחד הימים הגיעה אחת השכנות לבקר את
אשתו בשעה שחפפה את ראשה, כיון שאין זה מין הצניעות
לומר לה "היא חופפת את ראשה" אמר לה: היא איננה כאן,
והשכנה הלכה. כעבור זמן מה מתו שני ילדיו על פניו. באו
אנשי עירו לשאול אותו לפשר הדבר, וסיפר להם את
המעשה שקרה. אמרו לו אנשי עירו: בבקשה ממך תצא מן
העיר בכדי שלא יופיע המוות בעירנו.
וצריך להבין מה הקשר בין מידת האמת לאריכות ימים
ושנים? וביאר העין יעקב: כי כך היא הנהגתו של הקדוש
ברוך הוא – מידה כנגד מידה, פירושו הקדוש ברוך הוא נותן
לאדם קצבת חיים כאשר הוא נולד כל זה כאשר האדם
דובר אמת אבל אומר הקדוש ברןך הוא: "אם הוא משנה
בדיבורו, אז גם אני אשנה קצבת חייו שפסקתי לו רח"ל".
היום האחרון של האדם
מי שרגיל לשקר ולרמות בחייו, גם יצרו הרע ירמה אותו
בסוף חייו וביום האחרון לפני לכתו ירגיש כאילו הכל רגיל
ואינו הולך למות וכך לא יזכה לעשות תשובה לפני מותו
והוא מידה כנגד מידה, כשם שרימה בחייו כך ירמו אותו,
במותו מה שאין כן האדם שאומר אמת כל חייו, יזכה שגם
לא ירמו אותו כלל. (בשם הצדיקים)
במדרש הובא שעל ידי שהשטן בישר לשרה את עקידה
יצחק ואמר לה שנשחט יצחק וכמעט שלא נשחט ואז פרחה
נשמתה ממנה, וביאר ב"פענח רזא" שהוא היה במידה כנגד
מידה והקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט
השערה, ולכן בעוון של "ותכחש שרה", מתה על ידי שכיחש
בה השטן.
